“לך נמאס?”

“אתה יכול לשקר לכל האנשים חלק מהזמן ולשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אינך יכול לשקר לכל האנשים כל הזמן!” עצה זו, המתוקנת במקצת, של דברי אברהם לינקולן לא הופנמה על-ידי בנימין נתניהו. נדמה לו שהוא יכול גם יכול. זוהי, בעצם, תמצית מישנתו. השבוע למד (או לא למד) לקח. אחרי שצופי הטלוויזיה ראו עשרות מפגשים … Read more

“תחזיקו אותי!”

כולם מכירים את זה: ילד קטן רב עם ילד חזק יותר. “תחזיקו אותי!” הוא צועק לחבריו, “לפני שאני אשבור לו את העצמות!” נראה שממשלתנו נוהגת כמו אותו ילד. בכל יום, בכל האמצעים, היא צועקת שהיא הולכת, או-טו-טו, לשבור את העצמות לאיראן. איראן עומדת לייצר פצצה גרעינית. אנחנו לא יכולים להרשות זאת. לכן נרסק אותה לרסיסים. … Read more

מראה מן הווילה

הוצאתם להורג של מועמד קדאפי ובנו מועתסים לא הייתה מראה מלבב. אחרי שראיתי את זה פעם, עצמתי את עיניי כאשר הראו את זה בטלוויזיה שוב ושוב – עד כדי להקיא, פשוטו כמשמעו. הטלוויזיה המסחרית קיימת, כמובן, כדי לעשות כסף לטייקונים על-ידי פנייה לאינסטינקטים הפרימיטיביים ביותר של ההמון. נראה שיש ביקוש בלתי-נדלה למראות מזוויעים. אך אצלנו … Read more

הילד של כל אחד

המשפט ההגיוני ביותר – כמעט ואמרתי: ההגיוני היחיד – שנאמר השבוע בא מפיו של ילד בן 5. אחד מכתבי הטלוויזיה המתחכמים שאל אותי: “אז למה שחררנו 1027 מחבלים תמורת חייל אחד?” הוא ציפה, מן הסתם, לתשובה הסטנדרטית: “מפני שישראלי אחד שווה אלף ערבים.” הילד הקטן ענה: “מפני שאנחנו תפסנו הרבה והם תפסו רק אחד.” במשך … Read more

הרצל שני

ערב יום כיפור, כאשר יהודים אמיתיים התפללו על חייהם, ישבתי בשפת-הים של תל-אביב, שקוע במחשבות. זה היה יום-כיפור הראשון שלי בלי רחל, והגלים האפלים שיקפו את מצב-רוחי. חשבתי על מדינתנו, מדינת-ישראל. אני טוען שיש לי מניות-ייסוד בעסק הזה. האם תחזיק מעמד? האם היא תהיה פה בעוד 100 שנה? או שזוהי אפיזודה חולפת, “פוקס” של ההיסטוריה? … Read more

הרבה אויבים, הרבה כבוד

תצלום ישן ממלחמת-העולם הראשונה מראה פלוגה של חיילים גרמניים עולים לרכבת בדרך לחזית. על דופן הקרון כתב מישהו: “הרבה אויבים, הרבה כבוד!” בימים ההם, בראשית המלחמה, עמדו המדינות בתור למסור לגרמניה הכרזות-מלחמה. הגרפיטי שיקף את היוהרה של המפקד העליון, הקיסר וילהלם, שסמך על תוכנית-המלחמה של המטכ”ל הגרמני האגדתי. זו הייתה תכנית-מלחמה מצוינת, וכמו שקורה לתוכניות-מלחמה … Read more

אנחנו, הבוגדים

כתב עיתונאים גרמני בכיר, רודולף אוגשטיין המנוח, בביקורת על אחד מספריי. הספר, “אויבי, אחי”, תיאר בין השאר את פגישתי עם יאסר ערפאת, הפגישה הראשונה בין ישראלי לבין מנהיג “ארגון השחרור הפלסטיני”. הפגישה נערכה בעיצומו של הקרב על ביירות, וכדי לקיימה חציתי את הקווים. שמעתי ברדיו שארבעה שרים תבעו להעמיד אותי לדין בעוון בגידה. ואכן, ממשלת … Read more

מרד על ה”טיטאניק”

הנה סיפור שלא סופר מעולם.ה”טיטאניק” הייתה במסע-הבתולין שלה אל מעבר לאוקיינוס, כאשר פרץ מרד של הצוות. העובדים דרשו שכר גבוה יותר, תאים פחות צפופים, מזון משופר. הם התקבצו בסיפון התחתון וסירבו לזוז משם. כמה ימאים מחדר-המכונות הציעו להרחיב את המחאה. הם טענו שרב-החובל בלתי-מוכשר, שהקצינים מטומטמים, ושההפלגה תסתיים באסון. אך מנהיגי המחאה דחו את התביעה. … Read more

ההימור של אבו-מאזן

נאום נהדר. נאום יפהפה.השפה רהוטה ואלגנטית. הטענות ברורות ומשכנעות. ההגשה ללא רבב. מעשה אמנות. אמנות הצביעות. כמעט כל משפט בקטע שהוקדש לעניין הישראלי-פלסטיני היה שקר. שקר גלוי: הדובר ידע שזה שקר, וכך גם הקהל. זה היה אובמה במיטבו. אובמה במרעו. מכיוון שהוא אדם מוסרי, בוודאי חש בצורך להקיא. מכיוון שהוא איש פרגמטי, ידע שעליו לעשות … Read more

עצוב ומאושר

“האם זה יהיה היום המאושר בחייך?” שאל אותי מראיין מקומי, בהתייחסו להחלטה הצפויה באו”ם להכיר במדינה הפלסטינית. הופתעתי. “מה גורם לך לחשוב כך?” “נו, במשך 62 אתה מטיף להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, והנה זה בא.” “אילו הייתי פלסטיני, הייתי בוודאי שמח,” אמרתי, “אבל כישראלי אני קצת עצוב.” אנסה להסביר: יצאתי ממלחמת תש”ח כשאני משוכנע … Read more